Shekalim
Daf 26b
משנה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוּלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ שְׁמוֹנֶה שֶׁל שַׁיִישׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִים. וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין אֶת הָאֵיבָרִין וְעַל שֶׁל כֶּסֶף כְּלֵי שָׁרֵת. וּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב. עַל שֶׁל שַׁיִישׁ נוֹתְנִים לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. אֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד׃
Traduction
Il y avait 13 tables au Temple (182)B., Menahot 99b.: 8 en marbre à l’abattoir, pour y laver les intestins, 2 à l’ouest de la rampe d’autel, l’une en marbre, l’autre d’argent (183)''Rabba sur Genèse, ch. 5; sur Deutéronome, ch. 23.''; sur celle de marbre, on déposait les membres épars des sacrifices (pour que la fraîcheur les préserve de la putréfaction), et sur celle d’argent, on mettait les ustensiles du service divin. Il y en avait 2 au parvis, à l’intérieur, à la porte du Temple, l’une de marbre, l’autre d’or. Sur celle de marbre, on posait le pain à son arrivée du four (pour qu’à la suite d’un long séjour il ne moisisse pas, grâce au froid); sur celle d’or, on le mettait en l’enlevant de là, car, en fait de saintetés, on doit toujours s’élever, non déchoir. Enfin, il y avait une table d’or à l’intérieur, sur laquelle le pain d’exposition se trouvait à séjour.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלשה עשר שולחנות היו במקדש וכו' שעליהן מדיחין את הקרביים. של הקדשים שלאחר שמדיחין אותן בלשכת המדיחין כדתנן בפרק בתרא דמדות לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי הקדשים וחוזרין ומדיחין אותן על השלחנות וכדתנן בפ''ד דתמיד נטל את הקרביים ונתנן למי שזכה בהן להדיחן והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין כל צרכה והקרביים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה על שלחנות של שייש שבין העמודים וכלומר הכרם שיש בה טינוף הרבה מדיחין אותה בלשכת המדיחין כל צרכה ובפני עצמה שלא תטנף להקרביים ביותר ומדיחין אותה שם לגמרי והקרביים אחר שהודחו בבית המדיחין חוזרין להדיחן עוד לא פחות משלשה פעמים על השלחנות של שייש ומפני שהן דקין ואין הרעי יוצא מהן אלא בדוחק ולפיכך מדיחין וחוזרין ומדיחין:
ושנים במערב הכבש וכו' על של שייש נותנין את האברין. אחר הנתוח וסודרן אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים על הכבש ומשם להמזבח ולא היו עושין אותו של כסף ואף שאין עניות במקום עשירות משום שהכסף מרתיח ושלא יסריחו והשייש מצנן הוא ולא היו סומכין על הנס כדחשיב בפ''ה דאבות עשרה נסים וכו' שלא הסריח בשר הקדש מעולם והכי אמר בגמרא:
ועל של כסף. היו נותנין כלי שרת כדתנן בפ''ג דתמיד שבכל יום בבקר קודם לשחיטת התמיד נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב:
ושנים באולם מבפנים. של האולם ועל פתח הבית:
על של שייש נותנין לחם הפנים בכניסתו. אחר שנאפה עד שיסדרו אותו בפנים על השלחן הטהור:
ועל של זהב ביציאתו. של הלחם שהיה על השלחן משבת העבר והיה מונח שם עד שיתחלק להכהנים:
שמעלין בקדש ולא מורידין. דמכיון שסלקו אותו מעל שלחן של זהב שמבפנים שוב אין מורידין אותו להניחו לא על של כסף ולא על אחר אלא על של זהב:
הלכה: תַּנֵּי. עַל שֶׁל כֶּסֶף. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. רִבִּי חֲנַנְיָה מַטֵּי בָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן שֶׁלְכֶּסֶף מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְתִּיחַ. לֹא כֵן תַּנֵּי. זֶה אֶחָד מִן הַנִּיסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ חוֹם כָּךְ הָיוּ מוֹצִיאין אוֹתוֹ חוֹם. [שֶׁנֶּאֱמַר] לָשׁוּם֙ לֶ֣חֶם חוֹם כְּיוֹם הִלָּקְחֽוֹ: רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֶׂה נִיסִּים. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם מָהוּ לְהַנִּיחוֹ לַשַּׁבָּת הַבָּאָה. אֲמַר לוֹן. כְּתִיב וְנָֽתַתָּ֧ עַל הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִי֭ם לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃ לֶ֥חֶם פָּנִי֭ם אֲפִילוּ פָסוּל.
Traduction
Au sujet de la table d’argent dont il vient d’être question, R. Yossé au nom de R. Samuel b. R. Isaac, ou R. Hanina, penche à dire au nom de R. Yohanan qu’il ne saurait s’agir d’une table d’argent (184)B., Tamid 31b., car elle échauffe ce que l’on y pose et le gâterait. Mais n’a-t-on pas enseigné (185)B., Yoma 21a. que c’était un des miracles accomplis au Temple, de voir la chaleur du pain de proposition se maintenir pendant les 8 jours d’exposition (de façon à éviter que rien ne se gâte)? N’est-il pas dit (1S 21, 7): de placer du pain chaud lorsqu’il a été pris (encore chaud en l’enlevant)? Il ne faut pas, répondit R. Josué b. Lévi (186)B., Pessahim 64b., se fier au miracle (et éviter toute corruption par voie naturelle). On a demandé en présence de R. Ila, si en n’ayant pas de pain frais, on peut attendre au samedi suivant pour le renouveler? —Certes, leur dit-il, puisqu’il est écrit (Ex 25, 30): tu mettras sur la table le pain de proposition devant moi, sans cesse, il faut donc qu’il y en ait toujours, fut-il impropre.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בחדא ברייתא על של כסף היו נותנין את האברין:
לית כאן של כסף. סמי מכאן מהברייתא דטעותא היא ואין נותנין על של כסף מפני שהוא מרתיח ומחמם אותן ויסריחו:
לא כן תני. במס' אבות גבי בשר הקדש שלא הסריח מעולם וכן בלחם הפנים שנינו בברייתא זה אחד מן הנסים וכו' ואמאי הוצרכו ליתן אותו בכניסתו על של שיש כדקתני במתני':
אין מזכירין מעשה נסים. וכלומר שאין סומכין על הנס:
לא היה שם לחם. שלא מצאו לעשות לחם הפנים לסדר מהאפוי מחדש לשבת זו מהו להניחו להלחם שסידרו בשבת שעברה ויהא נשאר מונח עד לשבת הבאה שיהיה להם לחם אחר:
תמיד. משמע שלא יהא השלחן בלא לחם ואפי' הוא פסול וכגון זה שסידרו כמצותו בשבת שעברה ונפסל בלינה כדתנינן בסוף פרק שתי הלחם מניחין אותו ולשבת הבאה יעשו לחם אחר:
אַתְּ מוֹצֵא. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר לְכָאן בָּא וְיָשַׁב לוֹ בְדִיפְנֵי שֶׁלְאַנְטִוֹכִיָּה וְיָֽצָאָה סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה לִקְרָאתוֹ וְאָֽמְרָה לוֹ. הִגִּיעַ זְמַן הַבַּיִת הַזֶּה לִיחָרֵב. אָמַר לָהֶן. אוֹתוֹ שֶׁהִמְלַכְתִּי אוֹתוֹ עֲלֵיכֶם תְּנוּהוּ לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִי. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לִיהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה. נְבוּכַדְנֶצַּר בָּעֵי לָךְ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֵהֶן כָּךְ נָטַל מַפְתֵּיחוֹת שֶׁלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. עָלָה לְגַגּוֹ שֶׁלְהֵיכָל. אָמַר לָפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְעוֹלָם. לִכְשֶׁעָבַר הָיִינוּ נֶאֱמָנִין לָךְ וְהָיוּ מַפְתֵּיחוֹתֵיךָ מְסוּרִין לָנוּ. עַכְשָׁיו שֶׁאֵין אָנוּ נֶאֱמָנִין הֲרֵי מַפְתֵּיחוֹתֵיךָ מְסוּרִין לָךְ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. 26b זְרָקָן וְעוֹד לֹא יָרְֽדוּ. וְחוֹרָנָה אָמַר. רָאָה כְמִין יָד נוֹטַלְּתַן מִיָּדוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כָּל חוֹרֵי יְהוּדָה כֵן עָלוּ לְרֹאשׁ גַּגּוֹתֵיהֶן וְנָֽפְלוּ וָמֵתוּ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מַשָּׂא֭ גֵּ֣יא חִיזָּיוֹן מַה לָּ֣ךְ אֵיפוֹא כִּֽי עָלִ֥ית כּוּלָּךְ לַגַּגּֽוֹת. תְּשֻׁא֣וֹת ׀ מְלֵאָ֗ה עִ֚יר הֽוֹמִיָּ֔ה וגו'.
Traduction
@Lorsque Nabuchodonosor alla (monta) en Palestine (179)''Lorsqu'il vient cherche Iehoyakhim, qui avait été nommé roi à la place de Joakim son père; voir (2R 24, 8).'', il fixa sa résidence à Daphné d’Antioche (180)''Rabba sur Genèse, N° 94; sur Lévit., n° 19. Cf. Neubauer, p. 314.''. Le grand Sanhédrin se rendit auprès de lui et lui dit: il faut croire que le moment de la destruction du Temple approche. Non, répondit-il, livrez-moi seulement celui que j’ai institué sur vous pour être roi (Yehoyakim), et je me retire. Les membres dudit tribunal allèrent donc dire à leur roi que Nabuchodonosor le demandait. En les entendant, il prit les clefs du Temple (181)B., Taanit 29a., monta sur le toit du sanctuaire et s’écria: Maître de l’univers, jadis nous avions ta confiance, et les clefs de tes trésors reposaient auprès de nous; désormais, nous ne sommes plus dignes de foi, et nous te livrons ces clefs. En disant ces mots, il les jeta, dit l’un, et elles ne retombèrent plus; un autre dit qu’une sorte de main les lui a pris. Lorsque les principaux personnages de Juda virent que désormais le culte divin n’aurait plus lieu, ils montèrent au sommet de leur maison et en tombèrent morts. C’est ainsi qu’il est dit (Is 22, 1): Prophétie contre la vallée de la vision. Qu’as-tu maintenant, que tu es toute montée sur les toits. Pleine de troubles, ville bruyante, etc.
Pnei Moshe non traduit
את מוצא וכו'. אהא דקתני שבו יצא יכניה בגלותו דורש והולך:
Shekalim
Daf 27a
משנה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְכָתוּב עֲלֵיהֶן תִּקְלִין חַדְתִּין וְתִקְלִין עַתִּיקִין קִינִּין וְגוֹזְלֵי עוֹלָה עֵצִים לְבוֹנָה זָהָב לַכַּפֹּרֶת. שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. תִּקְלִין חַדְתִּין שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְעַתִּיקִין מִי שֶׁלֹּא הֵבִיא אֶשְׁתָּקַד שׁוֹקֵל לְשָׁנָה הַבָּאָה. קִינִּין הֵן תּוֹרִין. וְגוֹזְלֵי עוֹלָה הֵן בְּנֵי יוֹנָה. כּוּלָּן עוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים קִינִּין אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה. גּוֹזְלֵי עוֹלָה כּוּלָּן עוֹלוֹת׃ הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עֵצִים לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּיזְירִין. לְבוֹנָה לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ. זָהָב לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב. שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת הַבָּשָׂר לַשֵּׁם וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיְיָ. זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁהוּא בָּא מִשֵּׁם חֵטְא וּמִשֵּׁם אַשְׁמָה יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת הַבָּשָׂר לַשֵּׁם וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִין קַייָמִין אָשָׁם לַיי וְאָשָׁם לַכֹּהֵן. וְאוֹמֵר כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יי לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ׃
Traduction
Il y avait 13 caisses au temple (189)B., Temoura 23b., portant les mentions suivantes: 1° sicles nouveaux, 2° sicles anciens (de l’an passé), 3° montant des nids d’oiseaux (à acheter), 4° tourtereaux d’holocaustes, 5° bois, 6° encens, 7° de l’or pour le propitiatoire (vases sacrés), outres six autres pour les dons divers (190)B., Menahot 104b.. Par ''sicles nouveaux'', on entend ceux de l’année courante et par ''anciens'' les sommes arriérées dues par ceux qui ne les ont pas versées en l’année précédente. Par ''nids d’oiseaux'', on entend les offrandes de pigeons, et par ''tourtereaux d’holocauste'' ceux que l’on fera consumer en entier. Tel est l’avis de R. Juda. Selon les autres sages, le terme ''nid'' comprend aussi bien les sacrifices de péchés que les holocaustes, et le terme suivant s’applique seulement aux holocaustes. Si quelqu’un s’engage par vœu à faire un don de bois, il ne devra pas offrir moins de deux bûches. S’il s’engage à donner de l’encens, il offrira au moins une poignée. Le minimum d’un don en or est un dinar. Quant aux six autres caisses de dons divers, voici quel en était l’emploi: on achetait avec les dons des holocaustes à consumer sur l’autel, mais en réservant la peau à l’usage des Cohanim. C’est l’interprétation que donna Joïada, le grand pontife (191)B., Zevahim 103a., au sujet de ce verset (Lv 5, 19): c’est un sacrifice de péché pour s’être rendu coupable envers l’Eternel. Or, cette contradiction apparente (192)La 1re partie du verset parle d'un sacrifice paraissant devoir être consommé par le cohen, tandis que la 2e partie semble désigner un holocauste. a pour but de nous enseigner une règle générale: lorsqu’une victime est due tant pour sacrifice expiatoire que pour sacrifice de péché, on devra apporter une offrande dont toute la chair sera brûlée, sauf la peau, réservée aux officiants. De cette façon, on peut justifier les deux termes (explétifs) de ce verset; le premier désigne l’offrande à Dieu (sur l’autel); le deuxième, celle au cohen (la peau). De même, il est dit (2R12, 14): Ni l’argent du sacrifice de péché, ni celui du sacrifice expiatoire, ne sera apporté au Temple; il appartiendra aux Cohanim.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלשה עשר שופרות וכו' תקלין חדתין שבכל שנה ושנה. שם היו נותנין שקלי שנה זו ומשם מוציאין הגזברים לקופות שהן נקראין תרומת הלשכה כדפרישית לעיל ריש פ''ד:
והב' כתוב עליו תקלין עתיקין. זה מי שלא שקל אשתקד בשנה שעברה מביא שקל לשנה הבאה ונותנו לשם ומוציא אותן הגזבר ונותנן לשירי הלשכה. והג' היה כתוב עליו קינין והן תורים גדולים. והד' שכתוב עליו גוזלי עולה ס''ל לר' יהודה שהן בני יונה קטנים וכולן היו עולות אבל החטאות של קיני חובה לא היו נותנין המעות להשופר אלא נותנין המעות או העופות ליד הכהן וטעמא מפרש בגמרא מפני התערובות דחייש שמא ימות אחד מבעלי קינין ונמצא דמי חטאת שמתו בעליה מעורבת בהן ולא מצי למיקרב דלמיתה אזלא אבל חכמים לא חיישי להכי אלא אותו השופר שכתוב עליו קינין היו נותנין לתוכו דמי כל קיני חובה שהן אחד חטאת ואחד עולה ובין מן התורים ובין מן בני היונה והד' שכתוב עליו גוזלי עולה הן כולן עולות שהמתנדב עולת העוף נותן הדמים לתוכו ונדבה הכל קריבה עולה והלכה כחכמים. והה' כתוב עליו עצים מי שהתנדב עצים למערכה נותן דמיה לתוכו. והו' מי שמתנדב ללבונה. והז' מי שמתנדב זהב לכפורת. ועוד ששה לנדבה. ומפרש בתוספתא פ''ג ששה לנדבה ו' כנגד מותר חטאות ואשמות ומותר קיני זבים וזבות ויולדות ומותר קרבן נזיר וקרבן מצורע והאומר מנה זו לנדבה סלע זו לנדבה מביא ונותן לשופר של נדבה ולוקחין בהן עולות הבשר לשם והעורות לכהנים. וכלומר שאלו השמות שכתוב עליהן על הא' מותר חטאת ועל הב' מותר אשם ועל הג' מותר קיני חובה ועל הד' מותר קרבנית נזיר ועל הה' מותר קרבן אשם מצורע ועל הו' מותר נדבה סתם וזהו מי שהתנדב מעות לעולה וכולן אלו המותרות ילקחו בהן עולות הבשר לשם ועורות לכהנים וכדמפרש במתני' דלקמן מה היו עושין בה:
מתני' האומר הרי עלי עצים. המתנדב עצים:
לא יפחות משני גזירין. כאותן שמוסיפין על המערכה כדתנן ביומא פ''ב ובתמיד וקאמר בגמרא דאם אמר הרי עלי עץ מביא גיזר אחד:
לבונה לא יפחות מקומץ. כדמייתי בגמרא דרשא דת''כ דיליף ג''ש אזכרה אזכרה:
זהב. אם אמר מטבע זהב עלי לא יפחות מדינר זהב ואם אמר סתם זהב עלי מביא אפי' חתיכה קטנה של זהב:
ששה לנדבה וכו' מה היו עושין בה. כדפרישית במתני' דלעיל דששה היו שכתוב עליהן זה למותר חטאת וכו' וכולן ילקח בהן עולות וכו':
זה מדרש דריש יהודע כ''ג. כתיב אשם הוא דמשמע בהוויתו יהא כדין אשם שדמו נזרק והאימורין להקטרה והבשר לכהנים וכתיב אשם אשם לה' דמשמע כולו לגבוה הא כיצד אלא ללמד לזה הכלל כל שהוא בא משום חטא וכו' כלומר שהפריש מעות לחטאתו או לאשמו וניתותרו מהמעות ילקח באותן המותרות עולות הבשר לשם והעורות לכהנים ונמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהנים:
ואומר. כלומר והיכן מצינו שיהוידע כ''ג דרש זה דכתיב כסף אשם וגו' לכהנים יהיו וכי היאך אפשר דמה שהוקדש לקרבן חטאת ולאשם יהיה לכהנים אלא דה''ק המותר של כסף חטאת ואשם יעשו בו שיהיה הנאה ג''כ להכהנים וזהו עורות העולה שהן לכהנים:
עֲשָׂרָה שׁוּלְחָנוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה. וַיַּ֣עַשׂ שֻׁלְחָנוֹת֘ עֲשָׂרָה֒ וַיַּנַּח֙ בַּֽהֵיכָ֔ל חֲמִשָּׁ֥ה מִיָּמִ֖ין וַֽחֲמִשָּׁ֣ה מִשְּׂמֹ֑אול. אִין תֵּימַר. חֲמִשָּׁה בַדָּרוֹם וַחֲמִשָּׁה בַצָּפוֹן. וַהֲלֹא אֵין הַשּׁוּלְחָן כָּשֵׁר אֶלָּא בַצָּפוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַשֻּׁלְחָן תִּתֵּ֖ן עַל צֶ֥לַע צָפֽוֹן. מַה תַלָמוּד לוֹמַר. חֲמִשָּׁ֥ה מִיָּמִ֖ין וַֽחֲמִשָּׁ֣ה מִשְּׂמֹ֑אול. אֶלָּא חֲמִשָּׁה מִיָּמִין שֻׁלְחֲנוּ שֶׁלְמֹשֶׁה וַֽחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאלוֹ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מְסַדֵּר אֶלָּא שֶׁלְמֹשֶׁה בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָי֛ו לֶ֥חֶם הַפָּנִי֭ם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַל כּוּלָּם הָיָה מְסַדֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַשּׁוּלְחָנוֹת וַֽעֲלֵיהֶם֭ לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים. תַּנֵּי. מִזְרַח וּמַעֲרָב הָיוּ נְתוּנִין. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. צָפוֹן וְדָרוֹם הָיוּ נְתוּנִין. מָאן דְּאָמַר. מִזְרַח וּמַעֲרָב. נִיחָא. כּוּלְּהֹן רְאוּיִין לְשֵׁירוּת. מָאן דְּאָמַר. צָפוֹן וְדָרוֹם. נִמְצָא שׁוּלְחָן בַדָּרוֹם וּמְנוֹרָה בַצָּפוֹן. וְהָא תַנֵּי. הַשֻּׁלְחָן הָיָה נָתוּן מֵחֲצִי הַבַּיִת וְלִפְנִים מָשׁוּךְ מִן הַכּוֹתֶל כִּשְׁתֵּי אַמּוֹת כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן וּמְנוֹרָה כְנֶגְדּוֹ בְדָרוֹם. מִזְבַּח הַזָּהָב הָיָה נָתוּן בְאֶמְצַע 27a הַבַּיִת חוֹלֵק אֶת הַבַּיִת וְלִפְנִים מָשׁוּךְ קִימְעָא כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן. וְכוּלְּהֹם הָיוּ נְתוּנִין מִשְּׁלִישׁ הַבַּיִת וְלִפְנִים.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
עשרה שולחנות וכו'. כדכתיב בד''ה ויעש שלחנות עשרה וגו' ומפרש מאי מימין ומשמאל דקאמר אין תימר שהניח חמשה בדרום שהוא ימין וכו' והלא אין השלחן כשר אלא בצפון כדכתיב אלא חמשה מימין שלתנו של משה וה' משמאלו שהיה של משה באמצע וכולן בצד צפון היו נתונים:
אף על פי כן לא היה מסדר. לחם הפנים אלא על של משה בלבד שנאמר במלכים ואת השלחן וגו' ועל של משה קאי משמע לעולם עליו הוא הלחם הפנים ולא על אחר:
על כלם היה מסדר שנאמר. בד''ה ויעש שלמה את כל הכלים וגו' ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים ופלוגתא זו גריס בתוספתא דמנחות פי''א:
תני. בברייתא אחריתא דפליגי היכן היו אותן השולחנות נתונים:
מ''ד מזרח ומערב ניחא. דלהאי מ''ד היו כולם בצד צפון וכולהון ראוין לשירות לסדר לחם הפנים עליהן וכהאי דר' יוסי בר' יהודה אלא למ''ד צפון ודרום היו נתונים נמצא היו מהשלחנות בדרום שהרי הבית ששים אמות ארכו ועשרים רחבו והשלחנות כל אחד ואחד אמתים ארכו וא''כ חמשה בצפון וחמשה בדרום היו. והיינו נמי דמסיים ומנורה בצפון וכלומר דמעתה אין מקום למנורה כנגדו בדרום והא תני השלחן היה נתון מחצי הבית ולפנים וכו' לארכו של היכל ומשוך מן הכותל כלפי הצפון לרוחב הבית מזבח הזהב וכו' חולק את הבית לארכו דמחציו ולפנים היה נתון ומשוך קימעא כלפי הצפון:
וכולהן היו נתונין משליש הבית ולפנים. כלומר כשאתה חושב אורך ההיכל בלבד שהיה ארבעים אמה ומלבד עשרים שהן לקדש הקדשים והשלחנות היו נתונים באותן עשרים של היכל של צד קדש הקדשים הרי הן מחצי הבית ולפנים וכשאתה חושב כל האורך עם עשרים של קדש הקדשים והרי הן ששים אמה הרי הן נתונים משליש הבית ולפנים קתני מיהת שלא היה מן השלחן בצד דרום וקשיא למ''ד צפון ודרום מונחין:
עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה. [שֶׁנֶּאֱמַר] וַ֠יַּעַשׂ אֶת מְנוֹרוֹת הַזָּהָ֛ב עֶ֖שֶׂר כְּמִשְׁפָּטוֹ. אּין תֵּימַר. חָמֵשׁ בַּצָּפוֹן וְחָמֵשׁ בַּדָּרוֹם. וַהֲלֹא אֵין הַמְּנוֹרָה כְשֵׁירָה אֶלָּא בַדָּרוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַמְּנוֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה. מַה תַלָמוּד לוֹמַר. חָמֵשׁ מִיָּמִ֖ין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹ֑אול. אֶלָּא חָמֵשׁ מִיָּמִין מְנוֹרָתוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה וְחָמֵשׁ מִשְּׂמאֹלָהּ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מַבְעִיר אֶלָּא שֶׁלְמֹשֶׁה בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר וּמְנוֹרַ֨ת הַזָּהָ֤ב וְנֵֽרוֹתֶיהָ לְבָעֵר֙ בָּעֶ֣רֶב בָּעֶ֔רֶב. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַל כּוּלָּם הָיָה מַבְעִיר. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַמְּנוֹרוֹת וְנֵרוֹתֵיהֶם לְבַֽעֲרָ֧ם כַּמִּשְׁפָּ֛ט לִפְנֵ֥י הַדְּבִ֖יר זָהָ֥ב סָג‍ֽוּר׃ וְהַפֶּ֧רַח וְהַנֵּ֛רוֹת וְהַמֶּלְקָחַ֖יִם זָהָ֑ב ה֖וּא מִכְל֥וֹת זָהָֽב. הֵן כִּילוּ זְהָבוֹ שֶׁלְשְׁלֹמֹה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם אַסִּי. הָיָה שְׁלֹמֹה נוֹטֵל אֶלֶף כִּכְּרֵי זָהָב וּמַכְנִיסָן (לָאוֹר) [לַכּוּר] וּמוֹצִיאָן עַד שֶׁהוּא מַעֲמִידָן עַל אֶחָד. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר עָשָׂ֣ה אֹתָ֑הּ וגו'. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. מַעֲשֶׂה בִמְנוֹרַת זָהָב שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וְהָֽיְתָה יְתֵירָה דֵינָר זָהָב. וְהִכְנִיסוּהָ לַכּוּר שְׁמוֹנִים פַּעַם וְלֹא חָֽסְרָה כְלוּם. וְיֵאוּת. עַד שֶׁלֹּא יְקוּם עַל בְּרָרֵיהּ הוּא חָסֵר סַגִּין. מִן דּוּ קַייָם עַל בְּרָרֵיהּ לֹא חָסֵר כְּלוּם.
Traduction
Salomon fit dix tables, selon ce verset (2Ch 4, 8): il fit dix tables qu’il mit au sanctuaire, 5 à droite, 5 à gauche. Ce n’est pas à dire qu’il y avait 5 au sud et 5 au nord, puisque la place légale de la table devait être au nord, selon ces mots (Ex 26, 35): tu placeras la table au côté gauche; cette désignation donc de 5 à droite et 5 à gauche signifie qu’elles occupaient ces places par rapport à celle de Moïse se trouvant au milieu (toutes au nord). Cependant, pour le service officiel, celle de Moïse seule était employée, selon les mots (1R 7, 48): la table où était le pain de proposition. R. Yossé b. R. Juda dit qu’il se servait de toutes, comme il est dit (1Ch 4,19):les tables où étaient les pains de proposition. On a enseigné: selon Rabbi, elles étaient placées de l’est à l’ouest; selon R. Eliézer b. R. Simon, du nord au sud. On comprend le 1er avis, les supposant placées de l’est à l’ouest, parce qu’alors elles pouvaient servir; mais, d‘après l’autre avis, toute la moitié des tables se trouverait au midi, et, faute de place vis-à-vis, le chandelier serait au nord, tandis qu’il a été dit (187)B., Yoma 33b.: la table se trouvait au milieu du parvis, dans la moitié intérieure, à une distance de 2 coudées 1/2 du mur (pour laisser un passage), se rapprochant du nord, et le chandelier était vis-à-vis au sud. L’autel d’or était au milieu du temple, servant par sa place à diviser le tout en deux, en penchant un vers le nord. Par rapport à la mesure totale (en y comprenant le saint des saints), tous ces objets se trouvaient dans le tiers le plus interne (à l’ouest). Salomon fit dix chandeliers, selon ces mots (ib. 7): Il fit dix chandeliers d’or selon la règle qu’il fixa, et il les mit au Temple, 5 à droite et 5 à gauche. Or, il ne pouvait pas y avoir 5 au nord et 5 au sud, sa place légale étant au sud, comme il est dit (Ex 26, 35): le chandelier sera vis-à-vis de la table, sur le côté du Temple au Midi. Donc, cette désignation de 5 à droite et de 5 à gauche signifie qu’il y avait 5 à droite du chandelier primitif de Moïse, selon ces mots (2Ch 13, 11): le chandelier d’or et ses lumières à allumer chaque soir. R. Yossé b. R. Juda dit qu’il les allumait tous, comme il est dit (2Ch 4, 20-21): ''Les chandeliers avec leurs lampes pour les allumer selon la règle devant le sanctuaire, composés en or fin; et des fleurs, et des lampes, et des mouchettes d’or, le tout en or exquis'', dernière expression indiquant que l’ensemble provenait de l’or de Moïse. On a enseigné que R. Juda dit au nom d’Asaï: Salomon prenait mille talents et les mettait au creuset assez souvent pour les réduire à un seul talent affiné, pour se conformer à la prescription mosaïque (Ex 37, 24): il les fit d’ ''un'' talent d’or pur – (188)Suit une phrase déjà traduite ci-dessus, tr. (Yoma 4, 4), p. 207..
Pnei Moshe non traduit
עשר מנורות עשה שלמה וכו'. ופלוגתא זו גריס נמי בתוספתא שם:
הוא מכלות זהב. ודריש הן כילו זהבו של שלמה כרב יהודה דלקמיה:
ולא חסרה כלום. והיאך אמרת שהיה מכניסן לכור (עד) ומוציאן עד שהוא מעמידן על אחד:
ויאות. שפיר היא ול''ק דעד דלא יקום על ברריה שעדיין לא נזדכך הרבה להיות עומד על זהב ברור וטהור אז הוה חסר סגיון כשמכניסו לכור ומוציאו אבל של משה שהיה כבר קם על ברריה לא חסר כלום והכי אמר נמי לעיל ביומא פ''ד בהלכה ד':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source